לפני זמן מה יצא לנסוע באוטובוס. שאל אותי אחד הנוסעים "למה יש לך סרט כתום על התיק? אתה לא יודע שההתנתקות נגמרה?". הסברתי לו בנעימות מדוע ה"התנתקות" עוד לא נגמרה. לא מבחינת המגורשים. ולהלן הנתונים העדכניים, שנה לאחר עקירת התושבים, היש פיתרון לכל מתיישב?

באדיבות אתר "מורשת"

כמה נתונים על עקורי גוש-קטיף, במלאת שנה לעקירה, כפי שנמסרו מוועד המתיישבים:

תעסוקה

• 51% מתושבי גוש קטיף עדיין מובטלים (כ-1,300 איש דורשי עבודה). רובם כבר לא מקבלים קצבת אבטלה. באתר הקארוילות בניצן, אחוז האבטלה עומד על 70%. אחוז דורשי העבודה עומד על 57%.
• רק 150 מתוך 700 (21.4%) בעלי עסקים פתחו מחדש את העסק.
• מצבם הכלכלי של יותר מ- 500 משפחות הורע באופן משמעותי, והן מקבלות חבילות מזון וסיוע מגופי רווחה.
• 30% ממשפחות גוש קטיף התפרנסו מחקלאות. רק 9.5% (38 מתוך 400) מהחקלאים חזרו לעבודה בחקלאות. החקלאים איבדו את השווקים, הקניינים וצינורות השיווק בחו"ל. 66% מהחקלאים טרם פנו בתביעות פיצויים עקב הסחבת האדירה, וכן מכיוון שהמסמכים שדורשים מהם מורכבים מאוד. כלומר, אחוז החקלאים שקיבל החלטה סופית עומד על 2% בלבד.

• 1,667 משפחות גרו בגוש קטיף. 4,560 תביעות הוגשו למנהלת לקבלת פיצויים, כולל בית מגורים, ותק, עסקים, חקלאים ועוד. 700 תיקים הוגשו לוועדה מיוחדת. 76% תביעות סיימו את ההגשה, ולגביהם התקבלה החלטה סופית. אין משמעותה של החלטה סופית שהם קיבלו את כל הפיצוי המגיע להם.
• 24% שהגישו תביעה, עדיין לא קיבלו החלטה סופית בשל עיכובים שונים.
• לגבי בתי מגורים, הוגשו 1963 תביעות. החלטה סופית ניתנה ב- 1564 מקרים, דהיינו רק ב-80% מהמקרים ישנה קביעה מוחלטת. להזכיר שוב: החלטה סופית אינה מציינת קבלת כסף.
• ב-650 תיקי שמאות פרטנית טרם התקבלה החלטה או שהתקבלה החלטה בימים האחרונים בחישוב שמאות נמוך, בשל הקפאת חישובי השמאות לאחר שהתברר כי גובה השמאות גדול מהפיצוי בחוק.
• לגבי יישוב הקבע, 1405 מתוך 1667 משפחות בחרו להישאר ולגור במסגרת קהילת המקור שלהם. 91 משפחות עזבו את מקום מגוריהם הארעי (מלון/אוהל/בית הארחה) בשבועיים האחרונים בדרכם למגורים זמניים (קרוילות/דירות שכורות). כמעט בכל הקהילות אין כיום חתימה על הסכם לגבי יישוב הקבע. בחלק גדול מהקהילות התב"ע עדיין לא אושרה, כאשר המשמעות לכך היא המשך המציאות הבלתי נסבלת בצל חוסר הוודאות לגבי עתיד הקהילה.

• בעיות קשות יש גם עם הנוער. ידוע על נשירה סמויה של 30% מבני הנוער אשר רשומים במסגרת, אך אינם מגיעים בפועל. המגמה הנה של גידול במספר זה. התמודדות בני הנוער היתה קשה בשנת הלימודים הנוכחית, והיא תוסיף ותגבר בשנה"ל תשנ"ז. מוסדות החינוך מתקשים לטפל בנושא זה.
• במוסדות החינוך אשר בהם בני הנוער לומדים במהלך השנה, ישנם לא מעט מוסדות אשר לא יודעים כיצד לנהוג עם ילדי הגוש. מצב זה בא לידי ביטוי בעיקר בתחום הפרטני, באיתור הבעיה איתה מתמודד הנער ומתן פתרונות בהתאם.
• התקציב לשנת הלימודים תשס"ז עדיין לא סגור, כאשר כל הגורמים מתריעים על כך שהבעיות בהם נתקלו השנה צפויות להתרחב בשנה"ל הבאה.
• בתחום החינוך הבלתי פורמלי, פעילות הנוער כיום ממומנת בעיקר מכספי תרומות וקשה מאוד להוציא לפועל פעילויות.
• מתוך 18 אתרים, רק בשלושה אתרים קיים מבנה נוער. מצב המוביל לשוטטות במקומות מפוקפקים, נסיעה בטרמפים, הדגשת הארעיות של האתר כמקום מגורים, חוסר יכולת של המדריך לרכז את בני הנוער ועוד.
• תנועות נוער: ברוב האתרים אין מבנה לפעילות תנועת הנוער. כל התשתית לעבודה עם הנוער מתוקצבת עד סוף אוגוסט. לאחר תאריך זה כל נושא פעילות הנוער לוטה בערפל.
• תחושת חוסר שייכות למקום, בית, משפחה (עקב צפיפות) וחברה, גורמת למספר תופעות קשות, כמו חוסר רצון להשתייך לקהילה ע"מ "להעניש" את ההורים ולהביע על ידי כך את מורת רוחם מהחלטת ההורים לגור באתר הקראוונים.
• תופעה נוספת היא נישואים מוקדמים, על מנת לבנות בית מחדש כי "הבית של ההורים זה כבר לא מקומי".
• תחושת חוסר השייכות באה לידי ביטוי בשוטטות מרובה, הרגשת "אין מוצא" ולעיתים מחשבות אובדניות.